• Revital Hendler

היום שבו עברתי לנעלי בית..


גילוי נאות - התמונה הזו אינה עדכנית.... זה היה שנה לפני הילדים, לפני 7 שנים. כשעזבתי את אולג'ובס וכולם בדה מרקר חיכו שאסכים להתראיין על מה לעזאזל קרה.. במקרה כשחיפשתי משהו במייל היא קפצה לי והזכירה לי את היום הראשון - הפעם הראשונה שהתעורר בי הרצון לעבור מחליפה לנעלי בית.. היום אני כבר כמעט טובעת בתוכן...



כן, זה אושר שאתם רואים על הפרצוף שלי


המוטיבציה המרכזית לכתוב את הפוסט הזה, היא שאחרי 7 שנים של התגברות על אינסוף פחדים וחששות מהמעבר מחליפה לנעלי בית, אני יכולה לומר בוודאות לכל מי שזה מדגדג לה/לו/להם - לכו על זה! זה משתלם בכל המובנים.

לא באמת עשיתי פחות בחיים מאז: הקמתי שני סטארטאפים, ילדתי שני ילדים, הייתי שותפה ומנהלת של אקסלרטור לסטארטאפים חברתיים, צללתי ללמד יזמות ילדים, לייעץ למנהלות בית ספר, להרצאות לגופים המובילים במשק ועכשיו אני מקימה עם משרד החינוך מיזם חדשני בתחום החינוך.

אבל מה? בנעלי בית רוב הזמן. מה זה אומר? זה אומר שאני יוצאת מהבית בערך פעם בשבוע וחצי ליום מרוכז של פגישות, שאני לא עושה יותר משתי הרצאות בחודש אחר הצהרים - כהחלטה, וכל שאר הזמן אני עושה לפי מצב הרוח שלי בין המחשב, הכביסה, הכנת ארוחת צהרים ודגדוג הילדים, שלמעט היום הארוך שמגיע פעם בשבוע וחצי אני זוכה לבלות איתם המון..

ואני אומרת "אני זוכה" כי זה מה שבחרתי, לא בשבילם אני עושה את זה, אלא ממניעים אגואיסטים לחלוטין - חיכיתי להם כל כך - הם באו במכה אחת, תאומים, ואני רוצה לשתות כל דקה איתם בקשית של טרופית, כזו שלא נותנת לזה לעבור מהר מדי... והם כבר בני 6!! וזה עובר לי מהר מדי.....



העונג שבחבילה עוברת

הפריבילגיה לעוף עם הילד על ניסויים

והאגו מה אומר על זה?

או, זה החלק המאתגר של הסיפור... זו שאלה מצוינת. הוא עבר הרבה תהפוכות עד שנרגע והייתי צריכה להוציא לא מעט כסף על מטפלים לפני שזה קרה... אבל זה היה שווה כל שקל.

בשורה התחתונה, זה נורא לא פופולארי להגיד שאני נהנית מהחיים, בטח לא להגיד שאני נהנית מהבית... נורא לא טרנדי להתגאות להיות עקרת בית.. ואיך זה שמישהי שעשתה אקזיט בוחרת לקפל כביסה לבד. נורא לא פופולארי ומאוד מבלבל את האנשים שסביבי, שלפעמים אפילו ממש שואלים "את בטוחה שעשית אקזיט?"


"מה, אין לך משרד?!" זו שאלה שהייתה רווחת מאוד בחיי עד שהשינוי נכנס עמוק ושורשי והיא נעלמה כאילו באמת רק הדהדה את המצוקות שלי. אין לי משרד. יש לי שולחן בחדר שינה... לפעמים בסלון... לפעמים במיטה... ואני לא נוסעת בפקקים לשום מקום בבוקר, ואני נפגשת בבתי קפה, ואם יש מנקה באותו יום אני קופצת ל"ירוק" ועובדת באופן ספייס.

אה, גם לא עובדת יותר -אני יוצרת. החלטתי סופית להפסיק לקרוא לדבר הזה שאני עושה "עבודה".

תנסו את זה בבית!


36 צפיות2תגובות

© 2017 Revital Hendler

  • Grey Twitter Icon
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Google+ Icon
  • Grey Instagram Icon